פעמים רבות שמעתי מאנשים שפנו בחייהם לטיפול פסיכולוגי שהטיפול סייע להם רבות בהבנת עצמם, רגשותיהם והדפוסים המאפיינים אותם. הטיפול מתואר כחוויה חיובית, המלווה בתחושה של תמיכה רגשית, רגישות ודיוק מצד המטפל, ואוזן קשבת.
עם זאת, לצד ההתפתחות במודעות העצמית, ישנה לעיתים תחושה כי במישור המעשי, הן במציאות החיים החיצונית והן בתחושה הרגשית הפנימית, עדיין קשה לחוות שינוי של ממש. לעיתים, דווקא הפער בין המודעות העצמית הגדלה לבין הקושי לתרגם אותה לשינויים בחיים מעורר תסכול ומצוקה.
כיצד מתרחש שינוי נפשי בתוך טיפול? וכיצד אפשר לחבר בין ההבנה המתפתחת במפגש הטיפולי לבין היכולת להרגיש, לבחור ולפעול אחרת בחיי היומיום?
הדרכים השונות להבנת השינוי בטיפול
גישות ותיאוריות שונות מבקשות להסביר כיצד מתרחש תהליך השינוי הנפשי. יש המדגישות את המודעות לגורמים ולסיבות למצב הרגשי ולדפוסי ההתנהגות. לפי תפיסה זו, היכולת להתבונן בדפוסים מאפשרת להשהות תגובות אוטומטיות ולבחור בדרכי תגובה מיטיבות יותר.
גישות אחרות מדגישות את היחסים הטיפוליים ואת האפשרות ליצור בתוכם חוויה רגשית מתקנת, הנוגעת בחסכים ובפגיעויות שהתפתחו ביחסים מוקדמים. יש הרואים גם בביטוי ובשחרור הרגשי המתרחשים בטיפול גורם מרפא.
גישות התנהגותיות וקוגניטיביות שמות דגש על כלים מעשיים להתמודדות, על שינוי דפוסי חשיבה ועל בחינת אמונות יסוד. גישות נוספות עוסקות במציאת משמעות בחיים או ביצירת מרחב לביטוי עצמי אותנטי.
לתפיסתי, לכל אחת מהגישות האלה יש ערך בטיפול. עם זאת, הפער בין המודעות הגוברת לבין היכולת לחוות ולעשות שינוי מעשי עשוי להישאר גם לאחר עבודה טיפולית משמעותית. על רקע זה מצאתי לנכון לנסח עקרונות ודגשים הממוקדים בתהליך של יצירת שינוי: פסיכותרפיה ממוקדת שינוי.
עבר, הווה ועתיד בתהליך הטיפולי
תפיסות טיפוליות רבות, במיוחד מהאסכולה הפסיכודינמית, מדגישות את הבנת העבר ועיבודו. ההנחה היא שבעבר ההתפתחותי נוצרים דפוסי התמודדות, אופני התקשרות, הגנות נפשיות ומרכיבי זהות, המשתחזרים ומשפיעים על ההתנסות בהווה.
הטיפול מאפשר להכיר ברגשות ובדפוסים שהיו לא מודעים או מודעים חלקית, ולפתח עמדה מתבוננת כלפי העולם הפנימי. מתוך עמדה זו אפשר להשהות תגובה ולבחור דרך אחרת.
בפסיכותרפיה ממוקדת שינוי יש מקום לעיסוק בעבר כנקודת התייחסות להבנת המציאות הנפשית בהווה, וגם כאפשרות לבטא רגשות שלא קיבלו מקום. לצד זאת, ההנחה המרכזית בתפיסה שאני מציע היא שמוקד השינוי טמון בהווה, ובפרט בפעולות אקטיביות בהווה.
לצד השאלה ״מאיפה הקושי שלי מגיע?״, נשאלת השאלה: ״כיצד אני מתנהל מולו היום, ומה אני יכול לעשות אחרת?״
חוסר ביטחון, הימנעות והקושי לפעול
אדם הסובל מחוסר ביטחון עצמי יכול להשקיע זמן רב בניסיון להתחקות אחר מקור התחושה בילדותו. ההבנה עשויה להיות משמעותית, אך בהווה עדיין קיים חוסר ביטחון המעורר פחד ומציב מחסומים בפני התנסויות.
חוסר הביטחון עלול להוביל להימנעות, וההימנעות מצמצמת את חוויות החיים, את הביטוי העצמי ואת האפשרות למימוש. כך האדם עשוי להבין היטב מדוע הוא חושש, ובכל זאת להמשיך להימנע.
בתפיסה שאני מציע, האתגר של השינוי הנפשי הוא גם אתגר של התנהלות מול רגשות, לצד רגשות ולעיתים למרות רגשות קשים או מפחידים. המטרה היא לפתח יכולת לפעול במציאות גם בנוכחותם.
פעולה בזוגיות, בעבודה, בהורות או בתחומים אחרים עשויה לבנות בהדרגה תחושת חיוניות ויכולת, ולאפשר התפתחות של תפיסה עצמית חיובית יותר.
לתת מקום לרגש ולבחור כיצד לפעול
עיקרון מרכזי בפסיכותרפיה ממוקדת שינוי הוא היכולת להבחין בין רגשות לבין פעולות, ולתת לכל אחד מהם את מקומו.
מצד אחד, לאפשר ביטוי והכלה של הרגש העולה, ובהם פחד, בושה או כאב. מצד שני, לפתח יכולת לפעול במציאות בלי שהרגש הקשה ינטרל את האפשרות לעשייה.
אין פירוש הדבר להתעלם מהרגש או להילחם בו. הרגש זקוק להכרה ולמרחב ביטוי. במקביל, אפשר לבחון אם הפעולה שאנו בוחרים משרתת את חיינו או ממשיכה דפוס של הימנעות.
למשל, אדם החושש להביע צורך בקשר יכול להכיר בפחד מדחייה ולתת לו מקום בטיפול, ובמקביל להתנסות בהבעת הצורך. ההתנסות עצמה נעשית חלק מתהליך השינוי, גם אם הפחד עדיין נוכח.
כשההגנה על הערך העצמי מעכבת שינוי
מושג האגו זכה לפרשנויות שונות בתיאוריה הפסיכולוגית ובשיח היומיומי. בתפיסה שאני מציע, אפשר להתבונן באגו כשומר ראש המגן על האדם מפני רגשות קשים, במיוחד רגשות הקשורים לתפיסה ולהערכה העצמית.
כדי לשמור על תחושת הערך, האדם עשוי להימנע ממחשבה, מעשייה או מחוויה שעלולות לאיים עליה. לעיתים ההגנה מתבטאת בתירוצים, בהאשמת אחרים, בניסיון לשלוט במציאות, בהסחות דעת או בעיסוק בפנטזיות עתידיות.
הקושי מתעורר כאשר ההגנה מפני הרגש הופכת למחסום בפני ההתמודדות. אדם יכול להימנע מהתנסות כדי שלא לחוות כישלון, או להתעקש להיות צודק כדי שלא לפגוש תחושה של פגיעות.
בפסיכותרפיה ממוקדת שינוי אני מציע להכיר בתפקיד ההישרדותי שמנגנונים אלה מילאו, ובמקביל לפתח דרכי התמודדות שמאפשרות מגע ישיר יותר עם הרגש ועם המציאות.
עצמי אמיתי, ציפיות חיצוניות וביטוי אישי
המושגים ״עצמי אמיתי״ ו״עצמי כוזב״ מזוהים עם הפסיכואנליטיקאי דונלד ויניקוט. במאמר זה אני נעזר בהם כדי להתבונן במתח שבין ביטוי אישי לבין התאמה לציפיות הסביבה.
כאשר חלק ניכר מהקשב מופנה למה שצריך להיות כדי לזכות באהבה, בהכרה או בביטחון, האדם עלול להתרחק מרצונותיו ומחווייתו הפנימית. הניסיון להתאים את עצמו עלול לצמצם את היצירתיות, את הביטוי הרגשי ואת תחושת החיות.
לתפיסתי, נכון לחשוב על העצמי האמיתי כמקור של נביעה, המשתנה ומתפתח מתוך תחושה של חירות פנימית. החיפוש אינו חייב להסתיים בהגדרה נוקשה של ״מי אני באמת״. אפשר לעסוק בזיהוי הפחדים והמגבלות שמקשים על הביטוי העצמי.
פעולה במציאות, תוך התמודדות עם פחדים, עשויה לבנות ביטחון ואמון פנימי ולאפשר ביטוי הולך וגובר של העצמיות. כל התנסות כזו יכולה לפתוח אפשרות נוספת להרגיש, ליצור ולהיות בקשר.
מחשבות על העתיד והיכולת להיות בהווה
היכולת להתבונן בעצמנו, לזכור את העבר ולדמיין את העתיד מאפשרת לנו ללמוד, לתכנן ולהיערך. אותה יכולת יכולה גם להעסיק אותנו בתסריטים עתידיים מעוררי חרדה ובניסיונות בלתי פוסקים למנוע חוויות רגשיות קשות.
לעיתים אנו משקיעים אנרגיה רבה בשאלה כיצד ניתפס בעיני אחרים, מה יקרה אם ניכשל או מתי נשיג את הדבר שיאפשר לנו סוף סוף להרגיש בעלי ערך.
אדם עשוי, למשל, לחפש הכרה באמצעות מעמד או רכוש. ההישג יכול לשפר את הרגשתו לזמן מה, ובכל זאת להשאיר אותו תלוי באישור חיצוני וחרד מפני אובדנו.
בפסיכותרפיה ממוקדת שינוי הדגש הוא על חזרה למגע עם המציאות הקיימת: מה אני מרגיש עכשיו, מה דורש התמודדות ומה אפשר לעשות בהווה. בתוך כך נעשית עבודה על ריכוך ההיצמדות לדימוי העצמי ולציפיות עתידיות, ועל הרחבת היכולת לבטא רגש ולפעול.
מתובנה להתנסות בחיים
בתפיסה שאני מציע, הטיפול מחבר בין הבנה, ביטוי רגשי ועשייה. העבר יכול להאיר את ההווה, והקשר הטיפולי יכול לאפשר מפגש עם רגשות ודפוסים שקשה לפגוש לבד. לצד אלה, יש מקום מרכזי להתנסות במציאות.
השינוי עשוי להתחיל בפעולה קטנה: שיחה שנמנענו ממנה, הבעת צורך, הצבת גבול או התקדמות לקראת דבר שחשוב לנו. הפעולה אינה חייבת להמתין לתחושת ביטחון מלאה.
היכולת לתת מקום לפחד ובכל זאת לפעול, להכיר בכאב בלי להסתגר בתוכו, ולהתנסות גם כשאין ודאות, היא בעיניי מרכיב מרכזי בהתפתחות ובשינוי נפשי.